כתבות שלי

מוסקבה

עם נפילת מסך הברזל וביטול אשרות הכניסה בין רוסיה לישראל, עשרות אלפי ישראלים מבקרים במוסקבה בכל שנה. אחרי השינויים הדרמטיים שעברה רוסיה ב-20 השנים האחרונות היא אכן שווה ביקור.

מוסקבה, בירתה של המדינה הגדולה בעולם והעיר הגדולה באירופה, היא כצארינה יפה ומפתה אך יהירה ומתנשאת. היא משדרת עוצמה ומעוררת סקרנות אך איננה ממהרת להיפתח בפני התייר המערבי, ולעיתים (בדומה לתרבות הרוסית) עלולה להישאר בלתי מובנת. אי אפשר להשוות את מוסקבה לערים אחרות ברוסיה. היא כמדינה בתוך מדינה, עומדת בפני עצמה ומתנהלת על פי חוקים משלה. שמות תואר כמו נחמדה או חמימה יתאימו אולי לערי נופש ים תיכוניות או ערים אירופיות קומפקטיות אך אינן מתאימות בשום אופן לתאר את מוסקבה . ללא moscowספק, מוסקבה איננה משאירה אף אחד מתושביה או אורחיה אדיש. היא מטלטלת ומסעירה בקשת ניגודיה הדרים אלה לצד אלה באורגניות טבעית. הגבירה המפונקת הזאת גורמת לך לבחון מחדש את מערכת ערכיך, קני מידה ופרספקטיבה של זמן ומרחב פיזי. הכל פה גדול ומוקצן. מוסקבה היא עיר של פרדוכסים וניגודים חריפים. כנסיות מצועצעות לעומת שיגעון גדלות סטליניסטי, חומות עתיקות וגורדי שחקים מזכוכית, מיליונרים חדשים ומוצרי צריכה לאלפיון העליון, לעומת קשישים עניים ומקבצי נדבות ברחובות, דירות יוקרה בעשרות מיליוני דולרים לעומת שיכוני ענק אפורים.

מוסקבה היא ליבה ההיסטורי, הדתי, והרוחני של רוסיה. בקתדרלות הקרמלין חיו והוכתרו כל הצארים והצארינות. חומות הקרמלין ראו כובשים רבים: חאנים מונגוליים, פולנים-ליטאים, צבאו של נפוליאון ב-1812, ובסתיו הנורא של 1941 הצבא הנאצי הגיע למרחק של 23 ק"מ ממרכז העיר, אך תושבי מוסקבה הגנו בגבורה עילאית על העיר והיא לא נכנעה.

מוסקבה היא בירת התרבות של רוסיה. יש בה מעל 90 תיאטראות, בתוכם ה"בולשוי" המהולל, שני קרקסים קבועים, ועשרות תיאטראות דרמטיים ומוסיקליים בעלי במה קבועה, להקת שחקנית ובית ספר למשחק.

כמו כן יש בה כ-100 מוזיאונים. הבולטים והמומלצים שביניהם: גלריית טרייטיאקוב לאמנות רוסית המכיל אוסף מרהיב של אמנות רוסית מהמאה ה-12 ועד ימינו (אמנות שכמעט ואיננה מוכרת במערב), המוזיאון הלאומי להסטוריה של רוסיה, מוזיאון על שם פושקין לאמנות מערבית ובו גם אחד האוספים העשירים ביותר בעולם של אמנות מערבית אימפרסיוניסטית, וגולת הכותרת של מוסקבה – מוזיאון אוצרות הצארים (נשקייה) ואוסף היהלומים שבקרמלין.

מוסקבה היא מוזיאון פתוח ומתנה לחובבי אדריכלות. רחובותיה העקמומיים והמתפתלים מספרי את סיפורה של עיר שהתפתחה באופן אורגני מתוך היסטוריה רווית שריפות, מלחמות ובנייה בלתי פוסקת. היא צמחה באופן טבעי, טבעות טבעות סביב מצודת הקרמלין. מוסקבה היא כמו עוגה אדריכלית שבה השכבות ההיסטוריות, במקום להיות מסודרות אופקית, ניצבות בנוחות זו לצד זו – מהמאה ה-15 עד המאה ה-21! כל מנזר, כנסייה או בית הם תזכורת לאירועים הדרמטיים ולאישים בולטים בהיסטוריה של רוסיה.

אנו כישראלים מרגישים במוסקבה תחושה מרגשת של מוכר וקרוב. דרך מנגינות מוכרות של "ארץ ישראל היפה", ביטויים ופתגמים שהביאו לישראל חלוצים של העליות הראשונות וגם עולי שנות ה-70 ו-90 נחווה וננסה להבין את מקורותיה של התרבות הישראלית של ימינו. ראשיתה של הציונות המודרנית קשורה קשר הדוק בהסטוריה של האימפריה הרוסית, ופרק מפואר ומרתק מספר על מאבקה של יהדות ברית המועצות לחופש דת ומצפון ולעליה למדינת ישראל. כיום במוסקבה יש 5 בתי כנסת ופעילות יהודית דתית ותרבותית תוססת, כולל קהילה ישראלית שבה מומלץ להתארח בחגים ושבתות.

מוסקבה היא עיר מודרנית, תוקפנית ודימאמית. היא עיר של חולמי חלומות ואופורטוניסטים אמיצים. יש בה הזדמנויות להתעשרות וקריירה למי שיש לו העוז להתמודד מול התחרות בה. לכן תראו ברחובותיה מגוון אנושי לאומי והגזעי של העמים הרבים שמאכלסים את רוסיה והרפובליקות לשעבר של ברית המועצות. מוסקבה היא עיר שאינה ישנה. תמיד תוססת רועשת ופקוקה. עיר של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. לכן אסור לוותר על סיור הלילה שבו נגלה את מוסקבה המוארת בכל עונה באור יקרות בעיר החוגגת תמיד.

חובה לבקר במוסקבה של מטה – במטרו היעיל והמעניין של מוסקבה. זוהי מערכת רכבת תחתית הגדולה ביותר בעולם. נפח הנוסעים ביממה מגיע ל-9 מליון איש והיא המהירה בעולם. ממוצע תדירות (זמן המתנה) הרכבות 1.5 דקות וזמן מינימום בין הרכבות כ-40 שניות בלבד. במטרו תחושו את דופק העיר הממהרת כל הזמן. המטרו של מוסקבה הוא גם מוזיאון בעל ערך אמנותי והסטורי.

הרשו לי לצטט את הצלם הרוסי סרגי ברטקוב אשר לדעתי מיטיב להתאר את אופי העיר. ברטקוב צילם את מוסקבה מזוויות בלתי שגרתיות וחיבר צילומים שלכאורה אינם ניתנים לחיבור. הוא מתאר את העיר כאוהל קירקס מלא לוליינים אמיצים, נערות גומי יפיפיות, ליצנים ומפלצות מכוערות. . כולם עושים כמיטב יכולתם לזכות במחיאות כפיים כשהם תלויים על בלימה ולעיתים קרובות, צחוק מסתיים בדמע:

"באוהל הקרקס כולם ממתינים לפלא ונס. במוסקבה – סיכון ונס מצויים בריכוז גבוה במיוחד. אלפי אנשים המגיעים לעיר כל שנה מצפים שיקרה להם נס. זוהי עיר מיתולוגית שבה אפשר להתעשר, להתחתן עם נסיכה או להכניע דרקון יורק אש. זהו מקום בו יופי ועושר, דרים בשכנות צפופה לכיעור ועליבות, והם שלובים אלה באלה. בקירקס מוסקבה יש סיכוי שאריה יטרוף את המאלף והלוליין יתרסק. כשהקהל מפסיק לצחוק כנראה שזהו הזמן להחליף את מנהלו או לשלוח את הקרקס לדרכו"

מוסקבה אינה נכנעת בקלות בפני מחזריה ודורשת תכנון, אורך רוח, פתיחות ואף תעוזה. הפרס הוא הגבירה מוסקבה המגלה את יופייה, וקיסמה המיוחד. כמדריכה שלכם בעיר אני אשתדל להיות בשבילכם השדכנית והמתווכת שבעזרתה העיר, אותה אני כה אוהבת, תיחשף בפניכם בכל מנעמיה ותפארתה התרבותית.

ואסיים בציטוט של אלכסנדר ס. פושקין, המשורר הלאומי

סוף סוף קרבו, עיני השתיים
כבר בכיפות קדומים רואות
יקוד צלבים מזהב פרוים
של עיר מוסקבה לבנת-חומות.
אחי! מה ששתי בהופיע
בחצי-גורן, במפתיע,
בתי-יראה, פעמונים,
היכלי תפארת וגנים!
ובעיתות פרידה מכאבת,
בגלותי הגורלית,
מוסקבה, ראש הגותי היית!
מוסקבה, ארשת מה נשגבת
בצליל הזה ללבב רוסים!
כמה בו זכרונות כמוסים

למעלה | חזור