כתבות שלי

מוזיאונים לאמנות – על קצה המזלג במוסקבה

בחודש מרץ מתחיל באופן רשמי האביב במוסקבה. הטמפרטורות מתלבטות סביב ה-0. המדרכות חלקלקות מקרח או מלאי בוץ של השלג הנמס. בהחלט לא קל ולא נעים להסתובב עכשיו ברחובות. לכן, אין עונה מתאימה מזו לבלות באולמות החמימים והמוארים של שפע המוזיאונים (כ-100!) , הפזורים ברחבי מוסקבה. בסופי השבוע ובחגים המוזיאונים השונים מלאים לא רק בתיירים, אלא בעיקר במוסקבאים המבלים עם כל המשפחה. תור ארוך בכניסה למוזיאון, אפילו בימי החורף הקרים, הינו מחזה רגיל פה. בנוסף על האוספים הקבועים של המוזיאונים המפורסמים כמו גלריית טריאטייקוב והמוזיאון על שם פושקין, תמיד מתקיימות בעיר תערוכות מתחלפות ממיטב הציירים והמוזיאונים בעולם. כיוון שזמננו תמיד קצר ומוסקבה גדולה ומגוונת, בחרתי עבורכם אזור אחד ובו ריכוז נאה של מוזיאונים מסוגים שונים. כולם סביב תחנת מטרו אחת ובמרחק הליכה קצר.

מוזיאון איליה גלזונוב (Ilya Glazunov)museum1
ניקח קו מטרו אדום (מס' 1) ונגיע לתחנת קרופוטקינסקייה. ביציאה מהתחנה נראה מיד את הקתדרלה המרכזית של רוסיה, כנסיית ישו המושיע. נמשיך במורד הרחוב, מצידה של הכנסייה לכיוון חומות הקרמלין, שמגדליו נראים בקצה הרחוב. המוזיאון ממוקם במבנה גדול ויפה בצבע ירוק טורקיז. כבר בכניסה נתרשם מהאווירה המיוחדת של אחוזה עירונית משוחזרת מהמאה ה-19. את הבניין גלזונוב שיפץ ושיחזר בעצמו בשנת 1999 וכל שלוש הקומות אוצרות את ציוריו. איליה גלזונוב הינו בוגר של מכון לאמנות הפלסטית וארכיטקטורה על שם רפין והוא פרופסור בסגל האקדמיה. הוא אמן פורה ביותר, מעצב פנים וחתן אין ספור פרסים בינלאומיים ורוסיים. איליה גלזונוב נולד ב-1930 בלנינגרד. הוא ניצל מהמצור הקשה על לנינגרד במלחמת העולם השניה, כשפונה עם ילדים נוספים ב"דרך החיים". משפחתו שרדה. תמונות הגיר והעיפרון של לנינגרד, בקומה השנייה של המוזיאון, נוגעות ללב במיוחד. הוא נחשב לצייר בעל אמירה פוליטית רוסית פטריוטית. בין עבודותיו תראו איורים לספרות רוסית וגם נושאים הסטוריים. עבודותיו המפורסמות והמסקרנות ביותר הם הציורי ענק בקומה הראשונה של המוזיאון. תמונות בגודל עצום של 3 על 6 מטר מתארים את המורשת התרבותית הרוסית וגם התלאות שעברו על העם הרוסי במאה ה-20. גם הפן היהודי והישראלי אינו נפקד... על כך מומלץ לקרוא באתר המוזיאון, אך אין כמראה עיניים ודיון חופשי שמעוררות היצירות.

מוזיאון האמנויות היפות על שם פושקין

נחצה את הרחוב אל הבניין האפור, בעל העמודים הקלאסיים, שבנה האדריכל קליין בסוף המאה ה-19. זהו הבניין הראשי של המוזיאון. הוא הוקם ב-1898 ונפתח לקהל הרחב ב-1912. תמצאו בו אוסף עצום של פסלים מקוריים והעתקים מגבס של אמנות מצרים, יוון, רומי ותקופת הרנסנס. לאחר המהפכה הבולשביקית, עם הלאמת האוספים הפרטיים, זכה המוזיאון באוסף מצוין של ציורי שמן מאירופה ואמריקה. בבניין המרכזי אולם מרשים של ציירים הולנדיים ואיטלקיים, כגון רמברנט, טרבוך, וואן בירן בוטיצ'לי קנלטו ורבים אחרים, חלקם הועברו לכאן ממוזיאון הארמיטג' של סנט פטרבורג. יש אפשרות לקחת מכשיר הדרכה באנגלית.

תערוכת פאבלו פיקאסו - בבניין המרכזי יש מספר אולמות, בהן ניתן לראות ממיטב התערוכות המתחלפות המגיעות לרוסיה. השנה, רוסיה וצרפת הכריזו על שנת תרבות משותפת. האירוע הראשון, הפותח את השנה, הוא תערוכה של פאבלו פיקאסו. התערוכה מתקיימת מ-28 בפברואר ועד 28 במאי 2010, ופתיחתה כבר הפכה לאירוע התרבותי הנוצץ של השנה. לרגל התערוכה הובאו למוזיאון על שם פושקין 240 מיצירותיו של פיקאסו, היקף ללא תקדים! האוסף הועבר כמעט במלואו מהמוזיאון הלאומי של פיקאסו בפאריז ויש בו אף יצירות המוצגות לקהל הרחב לראשונה. באוסף תמונות, פסלים, רישומים והדפסים מתקופות שונות: קוביזם, סוריאליזם, התקופה הכחולה, הוורודה, פיסול בקרמיקה וציורים של הבלט הרוסי.

הגלריה לאמנות מדינות אירופה ואמריקה המאה ה-19 וה-20 - ממוקמת בהמשך, ב - Volkchonka st , 14. ואם עדיין לא שבעתם מאמנות, נמשיך ברחוב וולחונקה, לבניין הירקרק במספר 10. בבניין זה תמצאו ארבע קומות של מיטב האמנות האימפרסיוניסטים. רשימה חלקית בלבד: מונה, מנה ורנואר, גוגן וסזאן, מאטיס, פיקאסו ורוסו, דגה וואן גוך.

בשלב זה כדאי לעשות הפסקת צהריים. אפשר להיכנס למסעדה הנחמדה, הנמצאת ממש למרגלות כנסיית ישו המושיע, במבנה זכוכית נאה עם נוף אל הרחוב וחצר הקתדרלה. תוכלו להזמין פה פיצה אישית איכותית במחיר סביר, בירה מהחבית וקפה טוב. כמו כן יש בתי קפה ומסעדות מסוגים שונים ממש על תחנת המטרו קרופוטקנסקייה, בפינת שד' גוגול ורח' וולחונקה.

מוזיאון ספרותי של פושקין

אחרי ארוחה ומנוחה נמשיך ללכת לדרום מערב, כלומר בכיוון הנגדי לקרמלין. הכיכר הגדולה מתפצלת כאן לשני רחובות: אוסטוג'נקה (Ostozenka) ופרצ'יסטנקה (Preshistenka). בגלל מחירי נדל"ן גבוהים במיוחד – כ-20 אלף דולר למטר מרובע לפני שיפוץ, אזור זה נקרא גם " קילומטר הזהב של מוסקבה". רובע זה נמצא על הגדה הצפונית המוגבהת ובמרחק קצר מהקרמלין. באופן מסורתי, כאן בנו את אחוזותיהם העירוניות עשירי ובעיקר אצילי מוסקבה. רוב הבניינים כאן נבנו במאה ה-19, לאחר השרפה הגדולה ב-1812, בסגנון ניאו-קלאסי וסגנון אימפריאלי מובהק. כמו כן יש פה לא מעט בניינים בסגנון אר-נובו ובנייני יוקרה חדשים מתקופת לוג'קוב, ראש העיר הנוכחי. בשנות ה-30 הרובע עמד בסכנת הריסה כחלק מתוכניתו המגלומאנית של סטאלין להקים היכל סובייטים, במקום קתדרלת ישו המושיע. למזלנו, הפרויקט לא מומש ואנחנו יכולים ליהנות מהבניינים העתיקים. נמשיך ברחוב פרצ'יסטנקה. ברח' פרצ'יסטינקה מס' 10, על בניין חסר ייחוד שימו לב ללוח זיכרון כהה עם תבליט מנורה וכיתוב ברוסית ובאידיש: "בשנים 1942-48 בבניין זה פעל ועד יהודי אנטי-פשיסטי. בשנת 1952 נפלו חבריו קורבן לטרור הפוליטי של סטאלין". תזכורת מצמררת לאנטישמיות האיומה, שהשתוללה בברית המועצות ושיאה ב"פרשת עלילות הרופאים" ( לקריאה נוספת: "ועד יהודי אנטי-פשיסטי" ויקיפדיה).

נמשיך במורד הרחוב עד מס' 12, בניין צהוב קלאסי, בעל עמודים לבנים ואיתורי גבס מרשימים. נגיע עד פינת הבניין ונפנה ימינה לסמטת חרושצ'וב. נמשיך כחמישים מטרים עד הכניסה למוזיאון. בניין המוזיאון הוא דוגמה טיפוסית לאחוזה עירונית של אצילים רוסים מהמאה ה-19. הבעלים הראשון, אלכסנדר חרושצ'וב היה איש צבא בדימוס אשר לחם בצרפתים. בשנת 1814 הוא קנה את החלקה וגי'לארדי, אדריכל קלאסי אשר בנה בניינים רבים במוסקבה בתקופה שלאחר השריפה הגדולה, תכנן את הבניין. שנים רבות, בית זה היה מפורסם בשל הכנסת האורחים הנדיבה של חרושצ'ובים. נערכו כאן נשפים, משחקי קלפים וערבים תרבותיים, על פי מיטב המסורת של המאה ה-19. באמצע המאה, הבית נרכש על ידי משפחת סליזניוב, לכן נקראת האחוזה "חרושצ'וב-סליזניוב", על כך מעיד השלט על הבניין. גילוי נאות: פושקין מעולם לא התגורר כאן ואין אף עדויות ברורות לכך שפושקין היה בין באי הבית. כיוון שאחוזת המשפחה, שבה נולד וגדל פושקין במוסקבה, לא שרד, הוחלט לשחזר את האחוזה ולהסב אותה למוזיאון של המשורר אלכסנדר סרגייביץ' פושקין.

פושקין נולד בשנת 1799 ונפטר בסנט פטרבורג בשנת 1837 כתוצאה מפציעה אנושה בדו-קרב שבו הגן על כבוד אשתו האהובה. בחייו הקצרים (37) הוא כתב אין ספור פואמות, אגדות ילדים, מחקרים היסטוריים והגות פוליטית. הוא נחשב לגדול המשוררים הרוסיים, אבי הרומן המודרני, מפתח השפה והחריזה הרוסית ומופת לספרות העולמית. בין יצירותיו המפורסמות: יבגני אונגין, בוריס גודונוב, מוצרט וסליירי, הדייג ודג הזהב ועוד. אין רוסי שאינו מסוגל לדקלם לפחות מספר שורות מיצירותיו, החל מילדים בני 6! במוזיאון תוכלו לראות כתבי יד וציורים של פושקין המשוחזרים ביד אמן על נייר התקופה. כמו כן יש כאן אוסף נאה של רהיטים, חפצים יום יומיים ובגדים תקופתיים, הוצאות ראשונות של יצירותיו, תחריטים עתיקים של נופי מוסקבה והמון אווירה אצילית רומנטית.

"חורף. מה לעשות בכפר" (1829)

תְּחִלָּה מַבָּט אֲלַכְסוֹנִי נִפְגָּשׁ, בּוֹלֵעַ,
אַחַר מִלִּים מִסְפָּר, הַשִּׂיחַ כְּבָר קוֹלֵחַ,
וּכְבָר הַצְּחוֹק חָפְשִׁי, הַזֶּמֶר, אֲרוּחָה,
וּוַלְסִים סְחַרְחָרִים וְלַחַשׁ סְבִיב שֻׁלְחָן,
מַבָּט עָנֹג וְרַךְ, דְּרָשַׁת לָצוֹן מֻפְרֶכֶת,
בְּגֶרֶם מַדְרֵגוֹת פְּגִישָׁה שֶׁמִּתְאָרֶכֶת;
עִם דִּמְדּוּמִים הַחוּצָה יוֹצֵאת לָהּ הַיָּפָה:
צַוָּאר גָּלוּי, חָזֶה, הָרוּחַ מַצְלִיפָה!
אַךְ שׁוֹשַׁנָּה רוּסִית בַּסַּעַר לֹא נִפְגַּעַת.
חַמָּה הנְשִׁיקָה בַּכְּפוֹר, מָה רַב הַלַּהַט!
כַּמָּה צֶחָה עַלְמָה רוּסִית כְּסוּפַת שְׁלָגִים!

פושקין אלכסנדר סרגייביץ'
תרגומה של רנה ליטוין

גלריית זורב צרטלי (Zurab Seretely)

museum2הגיע הזמן לחזור אל המציאות ואל המאה ה-21. נעזוב את המוזיאון ונחזור לרחוב פרצ'יסטנקה. נחצה את הרחוב ונמשיך עד מס' 19 לגלריה הפרטית של האמן והפסל, נשיא האקדמיה לאמנות - זורב צרטלי. גם בניין זה הוא בית אחוזה מתחילת המאה ה-19. חזיתו הצהובה מאותרת בתבליטים כחולים ובשורת עמודים מרשימה. מצידו האחר של הרחוב בניין מגורים צהוב בסגנון האר-נובו, האדריכל המפורסם קקושיב, תחילת המאה ה-20. זורב צריטלי נולד בטביליטי שבגרוזיה ב-1934. סיים את האקדמיה לאמנות והתעמק באמנות עממית של גרוזיה. הוא החיה ושכלל טכניקות דקורטיביות כמו אמייל וקרמיקה. בהמשך הוא עבר למוסקבה ועבד על פרויקטים גדולים, כולל עבודות אמנות בשגרירויות ברית המועצות ברחבי העולם. משנת 1970 הוא מתמקד בפיסול בברזל ומתכות. משנת 1997 ועד היום צרטלי משמש בתפקיד נשיא האקדמיה לאמנות במוסקבה. בנוסף להיותו אמן יצירתי ורב גוני, הוא גם ידוע כאיש יחסי ציבור ומשווק כשרוני של הפרוייקטים שלו. מאות מיצירותיו מוצבות בכל העולם. הוא אהוד מאוד על ראש העיר של מוסקבה, יורי לוג'קוב לכן אפשר לראות את פסלי הענק שלו בכל רחבי מוסקבה: כנסיית ישו המושיע, אנדרטה לפטר הגדול על הנהר, אובליסק בפארק הניצחון ופסלים בכיכר מאנג' הסמוכה לקרמלין. אבל כידוע, "אין נביא בעירו". מוסקבאים מתעבים את הפרויקטים של צרטלי ועושים הכל על מנת לתרפד את מימוש הפרוייקטים שלו בעיר. כשהוקמה בשנת 1998 אנדרטה לפטר הגדול קמה תנועת מחאה של תושבי העיר נגדה. היו אף מספר ניסיונות לפוצץ את הפסל והוצבה שמירה 24 שעות. היום יש עליו תצפית של מצלמות. כשהצעתי לחברה מקומית להצטרף אלי לביקור בגלריה היא דחתה אותי בנימוס... לכן הלכתי לשם בפעם הראשונה עם חברה משוויץ. מה גדולה הייתה הפתעתנו בתוך המוזיאון! המקום שווה ביקור ולא פעם אחת. הבניין מאוד מטופח, אסתטי והעיקר – חמים ונעים.

בשתי קומותיו ניתן לראות תמונות שמן ססגוניות ומלאות חיים, תבליטי אמייל ובעיקר פסלים רבים של צרטלי. גם כאן יש נקודה יהודית וישראלית, סדרת ירושלים, יהודים ערבים ומרק שאגל. גולת הכותרת הוא אולם הפסלים של אנשים מפורסמים, בהם ראש העיר של מוסקבה עם מטאטא וגם בתחתונים מצחיקים ופוטין בחליפת ג'ודו. באטריום, חצר פנימית בעלת גג זכוכית, ניצבת יצירה מפתיעה ומעוררת חושים. תפוח ענק ובו אדם חווה והפתעות נוספות...אך לשם כך צריך לבוא למוזיאון כי הצילום בתפוח אסור. אל תעזבו את המקום לפני שתבקרו במסעדה הגרוזינית המעולה. אפשר לאכול משהו או להזמין קוקטייל או קפה בבר היפה תחת כיפת הזכוכית. התמונות מצורפות.

למעלה | חזור